אירועים

פתיחת תערוכות: נפש חיה בי/ הר מיטה

האירוע ייחל בעוד:
על האירוע:

המרכז לאמנות עכשווית בערד שמח להודיע על פתיחת שתי תערוכות יחיד חדשות של האמנים דנה דרויש וניר הראל. תערוכות אלה פותחות סדרה של תערוכות יחיד שיציגו תהליכים אמנותיים ארוכי-טווח המתרחשים במהלך השהות בעיר ובהשראתה. התערוכות גם חונכות תפישה אחרת של חלל התצוגה רחב הידיים של המרכז, שחולק לשני חללים שונים באופיים, המזמינים סוגים שונים של צפייה ואינטראקציה.

בלב התערוכה "נפש חיה בי" של דנה דרויש עומדת סדרה חדשה של עבודות המוצגת בחלל המרכזי. במהלך שהותה בערד, מצאה את עצמה האמנית חוזרת שוב ושוב למקום אחד: לפאתי העיר, באזור התעשייה, ליד המפעלים והמזבלה הראשית, שם חיים כלבים חופשיים, שאינם חיות מחמד אבל גם אינם חיות פרא. מדי ערב, פעילים בעמותת "ערד לחי" מגיעים למקום ומאכילים ומשקים את הכלבים הללו, המנודים, המורחקים, שנדחקו מעבר לגבולות המבט. דווקא בתוך מה שנראה כמו שממון וצחיחות, כמו ערמות של שאריות זנוחות ומבני תעשייה מנוכרים, מבטה של דרויש על חייהם של קהילת כלבי הספר מגלה לנו כוחות חזקים, גאים ושפופים, של הישרדות, חמלה, משפחה וחברות. 

עבודת המפתח שהולידה את התערוכה "הר מיטה" של ניר הראל נוצרה מתוך שיטוטים בעיר ערד, במרחב הממשי והדיגיטלי. לתוך המרחב הריק של ה – Google Street View בעיר, משתיל האמן דמויות ודימויים מן הרפרטואר של הציור הדיגיטלי שלו. כך, הוא הופך אותם לפסלים ציבוריים או עוברי אורח קבועים וברי קיימא, עבור כל מי שירצה מעתה להבין מרחוק כיצד נראים צמתים, רחובות וכיכרות בעיר. יצירה זו התפתחה במהלך השנה האחרונה לפעולה משותפת עם בני נוער מתיכון קדם בעיר, העתידים להשתיל במפת הרחובות הדיגיטלית תהלוכת דימויים שייצרו בעצמם. בנוסף לעבודה זו, יוצגו ציורים דיגיטליים חדשים, ספרי קיר ובגדים המתממשים רק כשלובשים אותם.

שאלת תחליפי המציאות ויחסינו אליהם - סוגיה אקטואלית תמיד - הפכה בשנה האחרונה לקשה וכואבת במיוחד. העקרונות המובילים של התערוכה "הר מיטה" הם החיפוש והריחוף הנלווים לניסיון לאחוז במציאות היומיומית – הר ממשי מיובא אל מרחב המציאות הווירטואלית (VR), מאמץ לתוכו מרחקים שונים של התבוננות על נוף וסוגים שונים של ידע, מוכפל, מוכפף, משתנה ומתעקם. כשהוא מוטמע בעולם הדימויים הפנטסטי של ציוריו הדיגיטליים של הראל, הנוף הופך להיות מיטה, או צל, או קו מתאר של גוף, או של איבר גוף. הטכנולוגיה, בעבור האמן, היא צורה של התבוננות, והעבודות הן רישום או מצב של השתקפות: הן מונעות מן הרצון להתמצא ולשהות במרחב, הן רוצות להיות בערד אבל קורות במקום ובזמן אחר.

אלה התערוכות הראשונות שאוצרת לאה אביר במרכז לאמנות עכשווית בערד. אביר היא אוצרת וכותבת בתחום האמנות העכשווית, המלווה מזה שנה את תכנית שהות האמן ואת תערוכות המרכז לאמנות עכשווית בערד. במהלך השנה הקרובה היא תלווה אוצרותית גם את תכנית חממת הפיס לאמנים בערד שתתחיל בחודש הקרוב. החל משנת 2007, אוצרת אביר תערוכות ומארגנת אירועי אמנות שונים בארץ ובעולם, במוסדות ציבוריים ופרטיים, בחללים אלטרנטיביים ובמרחב הציבורי. היא עורכת-שותפה-מייסדת של מגזין תוהו לאמנות, מרצה לאמנות ולאוצרות, וחיבוריה התפרסמו בקטלוגים ובכתבי עת מקומיים ובינלאומיים.

אביר על התערוכות הקרובות: "בתערוכות היחיד של דנה דרויש ושל ניר הראל יוצגו יצירות שנוצרו במהלך שהותם בעיר ובהשראתה, לצד עבודות קודמות של האמנים. התצוגה המקיפה נבנתה במטרה להדק את הקשר בין תכנית השהות של המרכז לבין הגלריה ולחזק את ההדדיות בקשר שבין האמנים למקום. התערוכות מזמינות את הצופה להכיר לעומק את עבודותיהם של האמנים ולמצוא הקשרים, תמות ומהלכים ביצירתם – להתוודע לא רק אל תוצרי שהייתם בעיר אלא גם אל ה"מזוודה" איתה הגיעו אליה".

 סדרת תצלומים זו מעלה באופן ישיר את נושא זכויות בעלי החיים – תחום שהחברה והחקיקה הישראלית מפגרות בו באופן מטריד. אבל הצילום האוהב, המכבד את המרחק, לא נענה לסכמות של צילום אקטיביסטי, אלא מפגיש אותנו עם דמויות שהן אפשרויות של הדמיון ובאותו זמן – כלבים ממשיים, דמויות יחידאיות, בשר ודם, יצירי מציאות יומיומית חסרת רחמים. לאחר שהפכו לסובייקטים ממשיים, הכלבים מבקשים מאיתנו להידרש למאבקים חברתיים של כל נפש חיה, ולשאלות על אדנות, בעלות, הדרה וחופש. כלבי הספר, בין אם ידעו בית חם או נולדו בסביבה התעשייתית/מדברית, נתפשים בעיני רבים כאומללים ועלובים. אולם דרך המצלמה של דרויש, הם מתגלים כגאים וחופשיים לחייהם. סדרת העבודות הזו עוסקת במהותה באתיקה ובהומניות, במובניהם העקרוניים והמסובכים ביותר, ומנסחת ייצוג מורכב ובלתי צפוי של חירות.

לחצו למילוי פרטים וקבלת מידע נוסף:
שם: מייל:
טל: