אירועים

תיאטרון יפו. מאת סמואל בקט. ביים אילן רונן. עם מנשה נוי, דורון תבורי ועוד.

הצגה מס' 5 במנוי התאטרון - שימו לב! יתקיים באולם אורון

"מחכים לגודו" עוסק בעולם ללא אלוהים, שאין בו משמעות ובעיקר אין בו תקווה.
סמואל בקט, שכתב את המחזה בשנת 1949, שנים אחדות אחרי מלחמת העולם השנייה, ביטא בו חרדה קיומית של עולם הנמצא על סף קריסה.

עלילת המחזה נפרשת על פני יומיים. על תלולית בדרך שוממת ממתינים לגודו שני נוודים, אסטרגון וולדימיר. הם לא זוכרים את עברם, לא יודעים אם כבר חיכו לגודו במקום הזה, ומתווכחים ביניהם אם יגיע בסוף, או שמא עדיף להתאבד. למקום מגיעים גם האדון פוצו ומשרתו לאקי, הקשור אליו ברצועה. כשהם עוזבים, לאחר נאום מבולבל של פוצו וריקוד עלוב של לאקי, נותרים הנוודים בשיעמומם.

בסיומו של היום מגיח נער ומודיע כי גודו לא יבוא היום, אבל מבטיח שיבוא מחר. היום השני כמעט זהה ליום הראשון, חוץ מפוצו שהפך עיוור ולאקי שנהיה אילם: ולדימיר ואסטרגון עדיין מחכים לגודו. גם בסיומו של יום זה מגיע השליח של גודו ומודיע כי לא יגיע היום, אלא מחר.

התקופה ההיא מזכירה לבמאי אילן רונן את ימינו אנו: "המחזה מוצג כעת בתקופה שהעולם כולו נמצא במערכת היגיון לא הגיונית", אומר רונן, "יש תחושה של אבסורד ובלבול גדול. אנשים מתהלכים בתחושה שהכל יכול להתפרק בן לילה".
רונן מביים זו הפעם השלישית את מחזהו של בקט. לראשונה ביים אותו ב-1984 בתיאטרון חיפה, בהשתתפות מכרם חורי כאסטרגון, יוסוף אבו ורדה כוולדימיר, אילן תורן כפוצו ודורון תבורי כלאקי. ההצגה שתפישתה התיאטרונית היתה פוליטית והועלתה אז בעברית וערבית, זכתה להערכה רבה והועלתה בפסטיבל מנצ'סטר ב 1994. ההפקה השנייה הייתה בתיאטרון הבימה בשנת 2002.


★★★★★ "רק לעיתים רחוקות אני יכול לומר על הצגת תיאטרון שהיא יצירת מופת. "מחכים לגודו" בתיאטרון יפו, היא יצירת מופת, למרות שאינה מושלמת. הבמאי אילן רונן וארבעה שחקנים מצוינים עושים כבוד לטקסט של סמואל בקט – וביחד יוצרים הצגה חזקה ומדויקת על העצבות הבלתי נסבלת של הקיום האנושי". ירמי עמיר, מגאפון

"מי שאינו יודע מה זה 'מחכים לגודו' ילך ויבוא ליפו, ויקבל מחזה גאוני בהצגה נפלאה שבה יפו מציבה מראה אמנותית לחיפה המתעוררת מדו קיום ארוך" הבמה

"כאשר קלאסיקות נעשות כמו שצריך קשה מאד להתחרות בהן. אילן רונן חוזר להפקה הדו-לשונית, עברית וערבית, של "מחכים לגודו" שביים בתיאטרון חיפה בשנות ה – 80. שני שחקנים ערבים, מוראד חסן ורסאן אשקר, ושני שחקנים יהודים, מנשה נוי ודורון תבורי, ששיחק גם בהפקה המקורית, משתתפים בגרסה העדכנית. המשחק מצוין, המעבר בין השפות נמנע מטרחנות והעיבוד מבליט גם את ההומור שבמחזה של בקט וגם את הטרגדיה והקושי שבו." מיה אשרי, "הארץ", 3/6/18